יום הולדת, חשבון נפש ורשימת תודות, שלא מביישת טקס אוסקר
יום הולדת זו תמיד הזדמנות טובה לחשבון נפש! יום טוב לעשות "ספירת מלאי" על החיים שלי, על מה שהספקתי ומה שעוד לא, חלומות שנטשתי בדרך וכאלה שעוד קורצים לי מעבר לפינה, ומחכים לזמנם. זמן טוב לדייק את המטרות שלי ולכתוב לעצמי חלומות חדשים, אבל זה בעיקר זמן מעולה להודות לאלוהים ולשמוח על מה שיש לי! טפו חמסה!
תודה על זה שאני בריאה! (בנאלי אה? אבל לא מובן מאליו!). תודה על הילדים שלי, שמלמדים אותי יום-יום מה זאת אהבה ללא תנאים (וגם לתפקד ללא שינה, לשרטט תוך כדי הנקה, להכין עוגות יומולדת מפוארות ולזכור מילים של שירים לפסח...). תודה על הרגעים המאושרים, וגם המאתגרים, שבלעדיהם לא הייתי מכירה את הלביאה שבתוכי (ואלוהים עדי, שהיא גם יודעת לשאוג!!!). אני אוהבת כל מצמוץ, כל נשימה שלכם!
תודה על הבעל שלי, שסוחב איתי את העגלה הזו, שנקראת "חיים". תודה על כל השנים האלה, שאתה לצדי, מקבל אותי ומכיל אותי, בדיוק כמו שאני. נותן לי את החופש להגשים את עצמי, ומאמין בי (לפעמים יותר ממה שאני מאמינה בעצמי). עברנו הרבה ב14 שנותינו... האהבה שלנו קיבלה הרבה צורות וזוויות עם השנים, עם הילדים. אתה תמיד בסיס האם שלי- בטוב וברע! ואין עוד כמוך! אני אוהבת אותך! ותודה גם על ההורים שלו, חמי וחמותי, שהביאו אותו לעולם, אבל בעיקר על זה שהם סבא וסבתא מכל הלב והנשמה לילדים שלנו! יש לנו הרבה מזל שאתם בחיים שלנו!!!
תודה על המשפחה שלי! אמא ואבא, אתם רשת הביטחון שלי! השורשים שלי! הכנפיים שלי! תודה על כל מה שלימדתם אותי ועל זה שאתם תמיד מלווים אותי מהצד במבט, גם כשאתם חושבים שאני לא רואה! אחותי, אהובתי, החברה הכי טובה שלי! איזה מזל שבאת לעולם! תודה שלפעמים את אחותי הגדולה (אפילו שטכנית את אחותי הקטנה), מחזירה אותי לקרקע, פוקחת לי את העיניים ושמה מולי מראה! You are my person. אחי האחד והיחיד, שמצליח להרים לי את מצב הרוח במבט אחד. תודה שאתה מאזן את הדרמה והרצינות המוגזמת שלנו, בהומור המיוחד שלך! אוהבת את כולכם אהבת נפש!
תודה ללקוחות שלי, למשפחות שאני מתכננת ומעצבת להן את הבית! תודה שאתם מכניסים אותי לביתכם, לחיים שלכם, שאתם מאמינים בי ונותנים לי לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם! כשאני מעצבת לכם, אני כמו ילדה ביורו-דיסני! זה לא מובן מאליו לאהוב את העבודה שלך... זכיתי בענק!!!
תודה למייבש הכביסה, למגבונים ולמאמא-עוף, שמקצרים לי תהליכים ועושים לי את החיים יותר קלים... (גם שניצל תירס בטוסטר זו ארוחת ערב לגיטימית... לפעמים...). ובאותה נשימה, תודה גם ל-VOD KIDS שתמיד שם ברגעים הקשים! אתה חבר אמת!!! תודה לאמא מהוועד של הגן, שתמיד מזכירה לי חולצה לבנה, תמונה ליום המשפחה, משלוח מנות, משטח לחנוכייה, בקבוקים למחזור (והרשימה עוד ארוכה... תאמינו לי...).
תודה גם לביונסה, שמשמחת אותי בלחיצת כפתור ביו-טיוב, כשאני קמה על רגל שמאל. וגם לאביב גפן, אהובי מגיל 14 ועד עולם, שמשתיק את רעשי הרקע, כשבא לי להישאר רגע בדאון ולשקוע (אבל רק לרגע, כי זה לא בריא לי!). תודה לסופר, יובל אברמוביץ', שכתב את "הרשימה", ובזכותו התחלתי לצעוק את החלומות שלי ולא לשמור אותם לעצמי! הבנתי שאנשים מתחרטים יותר על מה שהם לא עשו, מאשר על מה שהם עשו! כשהאסימון הזה נפל, לפני כמה שנים, נרשמתי ללימודי עיצוב פנים, ומאז, הכל היסטוריה... (אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר...).
בנאום אוסקר לא אומרים כל כך הרבה תודות... אבל מה זה אוסקר לעומת כל מה שיש לי?! שרק ימשיך ככה! אמן!
